Search
  • ענת גבריאל

הודו- יומן מסע

Updated: Dec 6, 2019

כבר שבועיים שאני פה בהודו, הבית של לבי. הפעם הראשונה שלי כאן הייתה לפני 7 שנים, טיילנו, אני ובנזוגי, 6 חודשים בחלקה הצפוני. אלה היו יחסי אהבה - סלידה ממבט ראשון. הניגודיות שלה הייתה קיצונית מידי ליכולות ההכלה שלי - המצחין והטהור ביותר זה לצד זה, העוני המחפיר מול עושר אדיר ברמת החומר וברמת הנשמה. לרגעים הכאב מפלח ולרגעים הנפש מתעלה. מאז חזרתי אליה פעמים רבות,.הסלידה התמוגגה ונשארה רק אהבה עצומה לתת היבשת הפלאית וליושביה. זו הפעם הרביעית שהייתה לי ההזדמנות לצאת לריטריטים ארוכים ב4 השנים האחרונות. על פניו - הכל רגוע - אני מגיעה למרכז יוגה, אוכלת אוכל פשוט, הולכת לישון מוקדם ומתעוררת מוקדם, מתרגלת, כותבת, נחה. מתחת לפני השטח - בתודעה, במערכת ההורמונלית, במערכת האנרגטית - יש המון התרחשת. הנאה ותרגול גופני הם חלק מהעניין, אבל יציאה לריטריט היא קודם כל יציאה מאזור הנוחות ומפגש עם הלא מוכר והלא נוח - דברים לא תמיד הולכים חלק, יש המון הפתעות ומצבים מאתגרים להתמודד איתם, התרגול הופך את המערכת לרגישה מאוד וכו' וכו'. הימים פה גדושים בכל - הנאה וכאב, יופי וכיעור, ברצון לעוד מזה ופחות מההוא. תנועה בין תעצומות נפש ותעופות רוח, לצד מצבים ארציים וקטנוניים להחריד. אז לתפיסתי יציאה לריטריט היא הזדמנות לעבודה עמוקה על המערכת הרגשית והמנטלית. איך אני מרחיבה את הפרספקטיבה שלי לגבי "טוב" ו"רע", לומדת להכיל את הרצוי והבלתי רצוי עם קצת יותר חן? איך אני מיישמת יוגה במפגש עם אנשים שחושבים אחרת ממני או מצבים שמעלים אצלי קושי או ההתנגדות? אילו מקומות בתוכי עוד מבקשים ריפוי ומתי נכון לחלוק בנדיבות את מתנותיי עם העולם? אלה סוג השאלות שמלוות את המסעות שלי לכאן. הגוף הוא כלי הלמידה, המיינד הוא מושא החקירה, הלב מכתיב את הכיוון. מאחלת לנו לטפח, בהדרגתיות ובסבלנות, את יכולת ההכלה שלנו. להיות נוכחים בחיינו. לראות את היופי ולחיות בהודיה עמוקה ואהבה גדולה לעצמנו ולמגוון הצורות האינסופי של הבריאה. טוב לחיות. טוב להיות. טוב להיות ביחד.


חוזרת בשבוע הבא להדביק אתכם באורות ושמחות ❤



0 views